אל הבית הפנימי

אנחנו הולכים ומבינים שהתקופה הזו מבקשת מאיתנו לחזור אל המקום הבטוח ביותר, אל הבסיס ממנו אפשר לצאת ולפעול. אל הבית.

אנשים רבים מבקשים למצוא את השקט ואת הרגע הזה שמאפשר להבין האם הכיוון אליו הולכים הוא נכון ומדויק.

עברנו הרבה בשנים האחרונות ובכלל.

קצב הדברים מואץ ואנחנו חווים יותר "רעש" חיצוני. בוודאי שבתקופת הקיץ: נסיעות, קייטנות, תיאומים, ילדים חום כבד ומכביד, עבודה ומה לא. ובתוך כל זה, ישנם רצונות וחלומות שעולים ומבקשים מקום.

וצורך שיהיה קצת סדר...

"בתוך עולם של התחדשות בחוץ ובפנים, ישנה בקשה לחירות. קריאה לחופש"

בית פנימי הוא מקום. מקום בתוכנו.

בסיטואציות מורכבות עבורנו, בזמן שינוי או אפילו כאשר אנחנו בחופשה, מרפים קצת מהמציאות האינטנסיבית והמגדירה, אנשים מסויימים פוגשים את השאלה הגדולה "מי אני".

זו בקשה להגדרה עצמית. בקשה לוודאות שיש תכלית ברורה לקיום ולהרגשה אמיתית, אותנטית שיש לי אישור להיות פשוט - מי שאני.

ובאופן שאינו מפתיע, השאלה הזאת היא השאלה הכי לא פשוטה שיש.

אפשר לומר אפילו שעבור רב האנשים, ככל שחוקרים בשאלה זו יותר - התשובה הולכת ונעשית מורכבת.

" הבית הפנימי הוא ה'משכן' של כל חלקי העצמי ובו יש רשות או 'אישור' לכל החלקים להתקיים יחד בתוך תחושת הרמוניה שמאפשרת לכל אחד מהם ביטוי, מקום והבנת עצמו במארג הכללי שנקרא 'אני'..."

חלקי עצמי

לעזרת החוקרים את השאלה "מי אני" מגיע "סיוע" קטן בדמות הידיעה שהאדם הוא יישות מורכבת וישנם "חלקי עצמי" רבים. חלקים אלו הם צדדים שונים של אישיותנו, האופן שבו אנחנו "מופיעים" או נוכחים בסיטואציות שונות (למשל, אני לא אותו אני בבית ובעבודה) וכמובן השינוי (יש אומרים התמידי) שמתחולל בי בכל רגע או בתקופות החיים השונות.

כל אותם חלקי עצמי, שונים ואחרים זה מזה ככל שיהיו, מתמזגים או יכולים להתמזג יחד להגדרה אחת והיא ה"בית הפנימי" שקיים בכל אחד ואחת מאיתנו.

הבית הפנימי הוא ה'משכן' של כל חלקי העצמי ובו יש רשות או 'אישור' לכולם להתקיים יחד, בתוך תחושת הרמוניה שמאפשרת לכל אחד מהם ביטוי, מקום והבנת עצמו במארג הכללי שנקרא 'אני'.

ה"אני האמיתי" וה"אני הכוזב"

לאור המורכבות שבלפגוש את חלקי האני השונים והקושי שב'להבין את עצמנו עד הסוף', אנו לרוב מתקשים לתת הגדרה אחת ברורה לשאלה "מי אנחנו באמת?" (ואולי אין הגדרה כזאת בכלל...).

ובכל זאת, אנחנו מוצאים את עצמנו שואלים לעיתים: מדוע אנו פועלים באופן שונה בין סיטואציות שונות? מדוע יש אנשים שאליהם אנו מגיבים באופן מסויים ולאחרים אחרת (ולהפך)? מה העיסוק שמתאים לי? מהן המטרות שלי בחיים? מה עושה לי טוב ומה לא? ועוד....

לרוב השאלות האלו אין תשובה אחת. ולכן רובנו פשוט חיים את החיים כפי שהם. חיינו מורכבים מהתנהגויות והרגלים שאימצנו או שעוצבו ע"י הסביבה שלנו. לעיתים ההתנהגות שלנו מאד מיטביבה איתנו ויוצרת לנו תחושת שלמות וקוהרנטיות, ופעמים רבות - דווקא הסביבה בה גדלנו והחוויות אותם חווינו בחיינו - גורמים לנו להתנהג, לפעול, לתקשר ולעבוד באופן שאינו תואם את "מי שאנחנו באמת". זו אמירה קשה אך אנשים רבים, ברגעים מסויימים, פוגשים את עצמם פועלים שונה ממה שהיו מתנהגים אם "יכלו לבחור באופן חופשי".

רגעים אלו הם הרגעים בהם ה"אני הכוזב" פועל בתוכנו ולמעשה מביא לידי בטוי הרגלים שלא בהכרח טובים לנו, מקדמים אותנו, מותאמים ל"קצב הפנימי" שלנו, או כאמור, תואמים את הרצונות, הערכים או האמונות שלנו. במילים אחרות - הם אינם מביעים אותנו ואת האותנטיות שלנו.

למה אנחנו מזמינים להתחבר אליו דווקא עכשיו?

כאמור, התקופה בה אנחנו נמצאים היא זמן שבו עלה "מפלס הרעש" הפנימי והחיצוני. בלי שנשים לב התרחשו ומתרחשים עלינו אירועים אשר מרחיקים אותנו מ'שקט'. אירועים אלו מטשטשים את היכולת שלנו להיות קשובים לרצונותינו האותנטיים ואפילו משכיחים מאיתנו את ה'אני האמיתי' שלנו.

המדינה שלנו נמצאת במצב שיש שיגדירו כ-'אקוטי'. החלטות מתקבלות באופן שאינו תואם את הקצב הרגיל, חלקן שנויות במחלוקת. הפגנות, ועוד מייצרים "רתיחה" בשטח ולא כל כך חשוב באיזה צד של המטרס אנחנו נמצאים, ישנם שני צדדים (לפחות) ועצם ה"מאבק" הוא כבר דבר שיוצר לנו רעש. יש שמרגישים אותו דרך החדשות או האווירה הכללית ויש שממש חיים אותו באופן אישי. בכל מקרה רוב האנשים אינם חסינים למקום הזה ולאווירה הקשה הסוררת. זהו מקור רעש גדול שפוגש כמעט כל אזרח במדינה.

כמו כן, שינויים שיצרה הקורונה -בתעסוקה, בקצב החיים, במשפחה , בבריאות ובכלל - גם הם מוקדי אי וודאות ושינוי, אשר יוצרים 'רעש' ומרחיקים את היכולת של אנשים להיות מחוברים לעצמם, רגועים ושלווים.

היבט נוסף קשור לשינויים ברמה הטכנולוגית. ההתפתחויות הטכנולוגיות והתקשורתיות יצרה בעצם "האצה של הזמן". ניתן היום לעשות יותר פעולות בו זמנית או בזמן קצר יחסית לזמנים עברו (לדוגמה: פגישות בזום -אשר יצרו אפשרות לרצף גדול ותכוף יותר של מפגשים מקצועיים או חברתיים בתוך יום). השינויים הטכנולוגיים הביאו איתם הרבה דברים טובים כמו אלה, ויחד עם זאת, יצרו עלינו עומס וקצב שלאו דווקא אנו 'בנויים' אליו מבחינה אישית ורגשית. נוסיף לכל אלו את העובדה שאנחנו יודעים מה קורה סביבנו כל הזמן (לדוגמה: בכל רגע אנשים "מדווחים" היכן הם ומה הם עושים ברשתות החברתיות השונות) ונוצר גורם לחץ נוסף אשר מתואר בתופעה מוכרת בשם FOMO (החשש שמא אני מפספס משהו כרגע). הדבר יוצר עוד עומס מחשבתי, רגשי ואף התנהגותי. אנו מנסים להספיק יותר בפחות זמן.

כל אלו, וכמובן הרצון של האינדבידואל 'למקסם' את עצמו - להספיק ולהיות תחרותי והישגי תוך הקשבה גדולה יותר לחשקים ולמהוויים הפנימיים (אינדיבידואליזם) - יוצרים לחץ ועומס המשתקים או מאלשים את היכולת של כל אחד מאיתנו להיות קשוב פנימה באמת, להיות נוכחים ברגע, לקבל החלטות ממקום מדוייק, לשקול דברים באופן מספיק ולבצע פעולות בצורה שתואמת את ה"קצב האישי" שלנו.

בית. מקום לפגוש בו את חלקי העצמי האותנטי.

כיצד מוצאים את האני האמיתי ומה הקשר לבית הפנימי?

מציאת האני האמיתי היא משימת חיים עבור חלקנו. תלוי כמה התרחקנו ממנו עקב נסיבות החיים.

חשוב להבהיר - אין כאן כל האשמה או חסרון בלפעול מתוך ה"אני הכוזב". פילוסופית, זהו ממש חלק ממסע החיים של כל אחד ואחת מאיתנו. עלינו להשלים עם זה ומתוך ההשלמה לפעול ולנסות לשפר/לתקן/לדייק את עצמנו, ככל שהצורך שלנו בהתפתחות חזק.

אם כן, הבית הפנימי הוא משכנם של חלקי העצמי האותנטיים. אותם חלקים בתוכנו ש"יודעים" את האמת המוחלטת לגבי עצמנו. אותם תכונות, אמונות ויכולות אשר מביאות אותנו לתוצאות טובות ומשמחות יותר בחיים.

למשל, אם בחיי אני יודע מהי תחושה של "אושר" - אך בגלל כל מיני הרגלים אינני פוגש אותה הרבה - ניתן לומר שיש חלק בתוכי ש"יודע אושר". בעמם ההסכמה להכיר בחלק הזה, לתת לו מקום ו'בית' בתוכי, לראות היכן הוא נמצא בי (יכול להיות אפילו באיבר פיזי אחד בגוף) ומהי התחושות שהוא מייצר, אני יכול להגדיל את חלקו בחיי. או אם אני מחפש תחושות נוספות כמו שייכות, בטחון עצמי , שמחה, מימוש עצמי, ועוד אני יכול לתת להן מקום או נכון יותר - למצוא את המקום שלהן בתוכי ולהעצים אותו.

עבודה זו היא המלאכה של בניית (או חיזוק) ה"בית הפנימי".

ברגע שאדם עושה עבודה כזו, בקצב ובאופן שתואמים לו או לה, הוא מתחיל לפעול מתוך אותם מקומות באופן מודע או שאינו מודע. המציאות מתחילה להשתנות ככל השהחיבור ל"אני האמיתי" מתחזק וזו תחושה שניתן לפגוש אותה כהתעלות או כפשטות גדולה מאד. בכל מקרה היא מרגישה "טוב" ונכון.

רק תארו לכם שאפשר לחיות את חיינו, לנהל יחסים, לבחור ולקיים תעסוקה, לפתח את עצמנו ולחיות את הדברים הפשוטים ביותר בחיים - מתוך הבית הפנימי.

שווה נסיון, לא?

מוזמנים להאזין לשיחה שלנו בנושא ולהנות מתהליך דמיון מודרך, למציאת הבית הפנימי בתוכנו האזנה מרגשת!

🍀בספוטיפיי:https://bit.ly/3rkUwX3

🏡באתר בית לרגש: https://bit.ly/3lhtYTX